איך זה להיות בת של שחקנית תיאטרון?

אז איך הגעתי ליחסי ציבור? לגדול בבית של אמא שחקנית ואבא שהיה שחקן – זו הייתה ההתחלה. אבא שלי פרש מהמקצוע קצת אחרי שנולדתי, ואמא שלי ציינה לאחרונה 30 שנות קריירה. תמיד ידעתי שאני אעבוד עם אמנים, ובעולם התרבות – אבל רק בגיל 24 נחשפתי לעולם יחסי הציבור והתאהבתי.

אבל כדי להבין למה כל כך חשוב לי לספר סיפורים של אמנים, צריך להבין איך זה להיות בת של שחקנית תיאטרון.

להיות בת של שחקנית תיאטרון זה מגיל 3 ללכת להצגות ילדים של תיאטראות רפרטואריים ולתיאטרון בובות בגני יהושע בתל אביב כל שנה - בסופי שבוע ובחגים. שתדעו שמעולם לא הלכתי לפסטיגל, ולכל אלה שתוהים - לא אין לי חסך פסטיגל. (את כל הפסטיגלים של שנות ילדותי ראיתי בקלטות וידאו בבית של בני דודים של

י ואני מכירה את כל השירים)

להיות בת של שחקנית תיאטרון זה בגיל 6 לראות את הצגת התיאטרון הראשונה שלך שבמקרה שלי הייתה ״החייל האמיץ שוויק״ ולראות את אמא שלך מתנשקת עם שחקן אחר (״אבא למה אמא מנשקת את ***? זה משחק נכון?״ - מזל שעשו לי שיחת הכנה לפני) ולראות את שלמה בראבא פעם ראשונה על במה ואח״כ לדבר איתו על איך אני מרגישה להיות בכיתה א׳.

להיות בת של שחקנית זה בגיל 10 לראות בקלטת וידאו בסלון את ״עלובי החיים״ המקורי ולדעת שהחיים שלך לעולם לא יהיו אותו דבר. (האהבה הכי גדולה שלי אחרי בעלי זה מחזות זמר).

להיות בת של שחקנית תיאטרון זה לבלות בשעות היום אחרי בית ספר עם אמא, ואז עם אבא בערבים בזמן שאמא נוסעת בוואנים ברחבי הארץ ומשחקת בכל מקום אפשרי. זה לבלות עם אמא שלי מאחורי הקלעים ולראות את הקדושה של המ

קום מהעיניים שלה. תמיד מגיעים שעה לפני הצגה, סוגרים את הדלת של החדר, מסדרים את האיפור על השולחן, היא מתאפרת, עולה למעלה למאחורי הקלעים, נכנסת לזון שלה ונושמת רגע לפני שהיא נכנסת לעולם אחר.

להיות בת של שחקנית זה ללמוד מה זה מוסר עבודה גבוה, להכיר את האנשים הכי מוכשרים בארץ, לשמוע אותם מדברים, לספוג ידע וללמוד להסתכל על החיים בצורה יצירתית, להבין מה זה הומור אמיתי, לשמוע על הפחדים שלהם, על החלומות הכי עמוקים שלהם.

זה בחופש חנוכה לעשות שיעורי בית במתמטיקה עם אסף אשתר (אחרת לא היו מסכימים לי לבלות ימים שלמים מאחורי הקלעים) וזה לעזור למלבישה לסדר את הבגדים של כולם לפני כל הצגה (מוסר עבודה כבר אמרתי?)

להיות בת של שחקנית זה לראות את אמא שלך, שנים על גבי שנים לומדת טקסטים, עושה סדנאות רק כדי ללמוד ולהתפתח עוד ועוד, לראות אותה הולכת לאודישנים, כדי להוכיח את הכישרון שלה שוב ושוב מול מלהקות, במאים ומפיקים. לשמוע הרבה לא, ומדי פעם כן. זה לראות את אמא שלך מתרגשת מכל הצגה מחדש (גם בפעם ה - 200) ולראות אותה כל ערב עושה משהו אחר על הבמה ולתהות ״וואו מה עוד יש לה שם בשרוול שעוד לא ראיתי״.

להיות בת של שחקנית זה לראות איך אנשים מתרגשים ממנה - אין דבר יותר ממלא מלצאת עם אמא שלך מהצגה ושמישהו ניגש ואומר ״היית מדה

ימה, ריגשת אותי / הצחקת אותי...״. זה לראות שחקנים צעירים מעריכים ומכבדים אותה כאילו הייתה אמא שלהם, מקשיבים לה וסופגים את כל הידע והכישרון העצום שלה.

להיות בת של שחקנית תאטרון זה לאהוב תאטרון בכל נים ונים בגוף שלך, בכל מצב רוח אפשרי התיאטרון עוזר לי. כל אמן שאני מלווה אני יודעת מה הוא מרגיש ועם מה הוא מתמודד – החלומות הגדולים שהם חולמים בתחילת הדרך, ה

רצון העז לעמוד על הבמה - גם כשהם משחקים ב״אותלו״ וגם כשהם משחקים בקומדיות משפחתיות קלילות. זה לא משנה מה אתה עושה העיקר אתה על הבמה.

אני אוהבת את העובדה שאני עושה דרך עם אנשים, עוזרת להם לבנות את עצמם ולהגיע למטרה שלהם. צעד צעד, לבנה לבנה בבניין הענק הזה שהם מנסים לבנות. אני אוהבת את העבודה שלי.